פסק-דין בתיק ת"ק 6675- 05-13

במסגרת התובענה שלפניי ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לשיטתו לקטנוע שבבעלותו וכן לכיסוי הוצאות שנגרמו לו בשל קיום הליך של עיקול קטנוע.

התובע, אשר צבר חובות בגין קנסות, נדרש להסדיר את החוב בדרך של עיקול מטלטלין. בבוא העת להסדרת החוב הגיעו לשיטת התובע מעקלים לבית העסק המתנהל על ידו - פיצרייה, ובין הצדדים החל להתנהל מו"מ, בסיומו עוקל קטנוע שבבעלותו. לשיטת התובע, עלי כתב התביעה,  היה הקטנוע בלתי כשיר לנסיעה במועד עיקולו, שכן בקטנוע היה תקר בצמיג האחורי, ועל כן ביקש כי המעקלים יימנעו מנסיעה על גביו, ואולם אלו לקחו את הקסדה שבבעלותו, ונסעו על גבי הקטנוע, ובכך גרמו לו לנזקים. עוד טען התובע כי לקטנוע נגרם נזק נוסף בשל שימוש לא נכון, אשר הביא לכך שמפתח הקטנוע נתקע בסוויץ' והמזלג נשבר. נוסף על כל אלו טוען התובע כי המעקלים נותרו חייבים בגין שתי פיצות שהוזמנו על ידם תוך ניצול מעמדם והמצב המביך בו היה שרוי התובע, ולא שולמה תמורתם, וכי הקסדה לא הוחזרה לידיו לאחר הסדרת החוב.

על כל אלו מבקש התובע להוסיף פיצוי בגין עגמת נפש, והפסדים עסקיים.

הנתבעת הכחישה כל הטענות, טענה כי לאחר בירור עובדתי שערכה התברר כי לא היו דברים מעולם, כי מעקלים פינוי את הקטנוע באמצעות גרר, כי מעולם לא הזמינו פיצות כטענות התובע, וכי מעולם לא עיקלו את קסדתו של הקטנוע, אשר אינה מופיעה כלל בדו"ח העיקול. בנוסף הכחישה הנתבעת אחריות לארוע המוכחש בטענה כי מדובר במעקל שהוא חברה קבלנית עצמאית, ועל כן ככל שפעלו נציגי החברה הקבלנית שלא על פי הוראות דו"ח העיקול והשליחות שנשלחו בה - הרי שבכך חלה אחריות אישית של מבצעי העיקול ו/או מעסיקתם ואין הנתבעת כאן חבה בחובת פיצוי בגין התנהלות זו.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני רואה לנכון לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים -

1. התובע טען כי היה במקום ביחד עם אחיו בלבד, וכי במקום לא היה איש מלבדם. יחד עם זאת, העד שהובא על ידו לתמיכה בגרסתו טען כי הגיע אל המקום, ושהה בבית העסק במהלך ביקור המעקלים במקום, ואף ידע למסור פרטים מלאים אודות אופן לקיחת הקטנוע ולעניין פרטי השיחה הרלוונטיים לכאורה לגירסת התובע, כפי שעלתה בכתב תביעתו.

האח, אשר לכאורה יכול היה לשפוך אור על הארוע לא הובא לעדות, ובעניין זה פועלת לחובת התובע החזקה לפיה לו הובא האח להעיד - היתה עדותו פועלת לחובתו.

2. התובע אישר בעדותו כי הסוויץ' בקטנוע היה תקול עובר לעיקול, ונדמה על כן כי העובדה שהשמאי מצא לנכון לקבוע כי קיים נזק לרכיב זה אין בה כדי ללמד כי נזק זה אמנם נגרם על ידי המעקלים ואינו נזק קודם.

3. התובע העיד ומסר כי בקטנוע היה תקר בגלגל האחורי. יחד עם זאת לשיטתו התנגד לעיקול הקטנוע כיוון שזה, כך לדבריו, שימש אותו לעבודתו (ר' עמ' 1  לפרוטוקול ש' 15). נראה אם כן, כי התובע עשה שימוש בקטנוע במצבו האמור, ולא ברור האם הנזק שנגרם לג'אנט האחורי אמנם נגרם בשל התנהלות המעקלים, או שמא מדובר בנזק קודם הנובע מהתנהלות התובע.

4. השמאי אשר נתן את חווה"ד התומכת בטענות התובע בנוגע לנזקיו לא התייצב להיחקר על חוות דעתו, ובשים להצהרות התובע כאמור מעלה, בנוגע לכשלים ובעיות במצב הקטנוע עובר לעיקול ולהתנהלותו בו, קשה, בהעדר חקירה, ללמוד מחווה"ד כיצד נגרם הנזק, והאם היה קיים עובר לנסיעה הנטענת של המעקלים על גבי הקטנוע אם לאו.

מכל אלו, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי הנזקים שלכאורה נגרמו לקטנוע אמנם נגרמו בשל אופן התנהלות המעקלים.

5. אשר לקסדה, ראוי לציין כי כיוון שבאו המעקלים, כך עולה מדו"ח העיקול, לעקל קטנוע, וככל שאמנם הגיעו ללא גרר, כטענת התובע - הרי שיש להניח כי נערכו בהתאם לנסיעה על גבי הקטנוע.

על כן אין לדעת אם הקסדה היתה בידיהם עובר לעיקול, או שמא מדובר בקסדה של התובע, כטענתו. התובע לא הביא ראיות לרכישת קסדה חליפית או לרכישתה של הקסדה שלשיטתו נלקחה.

אציין כי העד שהובא, אשר כאמור חזר על גירסת התובע כפי שהופיעה בכתב התביעה, לא ידע למעשה להעיד האם הגיעו המעקלים כשברשותם קסדה, ולא יכול היה לאשר על כן את הגירסה לפיה הקסדה של התובע נלקחה אף היא.

6. זאת ועוד - לכאורה קיבל התובע את דו"ח העיקול לידיו (שהרי זה צורף על ידו לתובענה), ועל כן נדמה בעיניי כי צריך היה לבחון אותו, בעיקר אם כטענתו התנהלו הדברים על מי מנוחות - ולראות שהקסדה לא צוינה בדו"ח, ואף להלין על כך ולדרוש בו במקום הוספת הערה בעניין זה, או הוספת הערה מטעמו בעניין. משלא עשה כן - ולא שכנע את ביהמ"ש כי אמנם נלקחה הקסדה - אין לו להלין אלא על עצמו.

7. בנוסף, ולעניין הפיצות אציין כי משכאמור שוכנעתי כי היה על התובע לבחון את הדו"ח בזמן אמת, סבורני כי היה עליו לשים לבו לכך שעל גבי הדו"ח צוינו ו/או הושמטו פרטים נוספים, כגון שהקטנוע הובל על ידי גרר - פרטים שלשיטתו אינם תואמים את המציאות. בהתאמה, אם אמנם נרשם דו"ח שאינו משקף נכונה, לשיטתו, את הדברים - ממילא מובן שהיה עליו לחשוד בכל הנוגע לתשלום עבור הפיצות, ואם לא קיבל תשלום מיד במקום - היה עליו להלין על כך במשטרה, גם אם סבר כי השניים (המעקלים) קשורים בכוחות הביטחון ושייכים למשטרת אום אל פאחם (כפי שהשתמע מדבריו).

העובדה שבחר לא לעשות כן, יש בה לכאורה כדי להעיד על כך שאין ממש בטענות.

8. לא נעלם מעיניי כי הנתבעת נמנעה מהצגת קבלה המעידה על תשלום עבור הגרר, כי המעקלים לא הוזמנו מטעמה להעיד כאן וכי במכתב נ/1 צוין כי חברת האחסנה ערכה בירור ממנו עלה כי הקטנוע הובל על ידי גרר, ולא ברור מול מי בוצע אותו בירור וכיצד נערך. למעשה, אם כן, אף הנתבעת לא הוכיחה במסגרת התובענה דנן כי כל טענות התובע בכחש, ואולם נטל ההוכחה בהליך זה מוטל על התובע, וזה לא הרים את הנטל במידה הנדרשת לשכנועו של ביהמ"ש בהליך אזרחי.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה.